לאהוב את פראג

לדעתי אהבה ממבט ראשון מוערכת יתר על המידה. אני ממש בעד אהבה ממבט שני וכמו עם אנשים כך גם עם מקומות, מסתבר.

לפני מספר שנים ביקרתי בפראג. אמנם הגענו, בן זוגי ואני, לכבוד הופעה של מדונה בכבודה ובעצמה אבל כמובן שיצא לנו להסתובב לא מעט בעיר והטעם שנשארתי איתו היה של “כבדות” וחוסר שמחה כאילו שפראג לא באמת נפרדה מעברה הקומוניסטי. אני לא יודעת לשים את האצבע על הדבר עצמו, אבל בזמנו היא פשוט נראתה לי עיר עגמומית למדי.
לפני כשבועיים הזדמן לי להגיע אליה שוב. הפעם הוזמנתי ע”י חברת נייקי ללמד שם שעורים מיוחדים בשיטת NTC על סירה שעוצבה ונבנתה לכבוד השקת הפעילות בפראג (כחלק מהשקה עולמית של ה- NTC TOUR).
יתכן שזו החוויה המרגשת של ללמד ולאמן בחו”ל, יתכן שזה קשור גם לריצות שיצאנו אליהן, ברחבי העיר – אבל קצת התאהבתי.
אמנם יותר ברמה של סטוץ מאשר יחסים ארוכי טווח, אבל מודה שהתאהבתי.
אז אין בה חיי לילה מרגשים והיא לא מרכז אופנה תוסס אבל יש בה קסם ותחושה שהיא מסתירה סוד עתיק מאוד.
לא בטוח שאגיע אליה שוב אבל בוודאות לא אשכח איך התאהבתי במבט שני.