לזוז מאזור הנוחות

אני מדברת על זה כ"כ הרבה ועדיין כל פעם מופתעת מחדש מכמה שזה עובד. עם השנים נוכחתי שוב ושוב, כי המקומות היחידים בהם באמת התפתחתי בחיים היו המקומות בהם אתגרתי את עצמי.
אני יודעת, בהקשר שלי, שכשאני אומרת "אתגרתי" אז מיד חושבים על אתגר גופני כלשהוא וזה נכון … אבל לא רק. כי היציאה מאזור הנוחות שאני מדברת עליה קשורה לכל תחום בחיים: פיזי ונפשי כאחד.
הטבע האנושי מנסה להשאיר אותנו כל הזמן בתוך אזורי הנוחות שלנו – באופן טבעי נעדיף לקחת על עצמנו משימות שכבר התנסינו בהן ומטלות שאנחנו יודעים שאפשרי לנו לבצע בקלות יחסית.
בתחום הפעילות הגופנית, רוב האנשים יעדיפו להמשיך להתאמן ברמת קושי שהם מורגלים בה, אם מבחינת עומסים ואם מבחינת סוג הפעילות.
זה די הגיוני, אם אני חושבת על זה – הרי אנחנו יצורים שרדניים וכשהמטרה היא הישרדות (פיזית, כלכלית, ריגשית) אז לזוז מאזור הנוחות מיד מתורגם כסכנה.
תוסיפו לזה את פחד מכישלון וקיבלנו מתכון לניוון. למה ניוון? כי אם לא הולכים קדימה, אז מתדרדרים אחורה – אם לא נאתגר את עצמנו בתחומי החיים השונים, נגלה שרמת הכושר שלנו הולכת ויורדת, שהיכולות המקצועיות שלנו הולכות ומצטמצמות ושהנפש אינה מגיעה לגדלים הראויים לה.
אבל עזבו סיסמאות, החלק העצוב ביותר בעיני הוא – שלעולם לא נדע מה באמת היינו יכולים להיות / לעשות/ להגיע. לעולם לא נגשים את הפוטנציאל הגלום בכל אחד ואחת מאתנו.